כשהפרתנון היה מסגד

דמיינו שאתם עומדים על האקרופוליס לפני שלוש מאות שנה. הפרתנון מתנשא לפניכם כמו תמיד, אבל צריח דקיק עולה מפינתו הדרום מערבית, וקריאת המואזין נישאת מעל הגגות של עיירה עות׳מאנית קטנה. במשך כמאתיים שנה זה היה הפרתנון של היומיום. לא חורבה, לא מוזיאון, אלא מסגד פעיל בלב עיר חיה.

הרעיון שהיה מסגד בתוך הפרתנון מפתיע כמעט את כולם. ובכל זאת זה אחד הפרקים הארוכים ביותר בתולדות המבנה, וכמעט דבר ממנו לא נותר לראות.

ממקדש לכנסייה ולמסגד

עד שהעות׳מאנים הגיעו, הפרתנון כבר היה דברים רבים. הוא נבנה כמקדש לאתנה, ובהמשך שימש מאות שנים ככנסייה נוצרית. בתוך כמה עשרות שנים מהכיבוש העות׳מאני של אתונה בשנת 1458, הוא הוסב פעם נוספת, הפעם למסגד. השינויים היו צנועים. האפסיס הנוצרי הפך למחראב הפונה למכה, נוסף מינבר עבור האימאם, הקירות הצבועים סוידו בלבן, ומגדל הפינה הישן, שהיה פעם מגדל פעמונים, הוגבה כדי להפוך לצריח. המבנה הגדול עצמו נותר כמעט ללא נגיעה.

פלא שנוסעים באו לראות

בשנות השישים של המאה השבע עשרה ביקר באתונה הנוסע העות׳מאני אווליה צ׳לבי, והתפעל מהמבנה, ותיאר אותו בהשתאות אמיתית. המבקרים האירופאים שבאו אחריו הותירו כמה מהתיעודים היחידים שיש לנו של הפרתנון כשעוד היה שלם. ברוב התקופה הזו שמר המקדש על הגג, על הקירות ועל כמעט כל עמודיו, השתמרות מדהימה אחרי אלפיים שנה. זה היה הלב של אתונה העות׳מאנית, עיירת שדה קטנה שהתקבצה למרגלות הסלע הקדוש. בקרבת מקום, הארכתאון שימש כמעונו של מפקד חיל המצב, חלק מחיי היומיום שמילאו את המצודה.

הלילה שבו הכול השתנה

זה הסתיים עם הפיצוץ של 1687. במהלך מצור ונציאני אחסנו העות׳מאנים אבק שריפה בתוך הפרתנון, ופגז שנורה לעברו הצית אותו. הפיצוץ קרע את המבנה לגזרים והותיר את החורבה שאנחנו מכירים היום. זה סיפור שראוי לספר בפני עצמו, ואנחנו אכן מספרים אותו בפירוט בפוסט נפרד.

מסגד שני בתוך החורבות

העות׳מאנים חזרו עד מהרה, ובמקום לנטוש את האתר הם בנו מסגד קטן ונפרד בתוך השלד המנופץ של הפרתנון. המסגד השני הזה עמד הרבה יותר ממאה שנה. באופן מדהים, הוא החזיק מעמד מספיק זמן כדי להצטלם. הוא מופיע בתצלום הראשון של האקרופוליס, שצולם בשנת 1839: מבנה קטן עם כיפה, שעומד בשקט בין העמודים השבורים.

איך המסגד נעלם

כשאתונה הפכה לחלק מיוון העצמאית בשנות השלושים של המאה התשע עשרה, הגישה השתנתה. האומה הצעירה רצתה להיראות כיורשת של אתונה הקלאסית, והתוספות המאוחרות, העות׳מאניות, הפרנקיות והביזנטיות, נתפסו כגודש שמסתיר את האידיאל הזה. הצריח הוסר, המסגד השני נהרס בשנת 1843, המגדל הפרנקי מימי הביניים בא אחריו בשנת 1875, והבתים שכיסו את הסלע פונו. האקרופוליס שאנחנו מבקרים בה היום, מופשטת עד לעצמותיה העתיקות, היא במידה מסוימת יצירה מכוונת של המאה התשע עשרה.

לראות שוב את מסגד הפרתנון

זה אחד הסיפורים שאנחנו בצוות TimeLens הכי אוהבים, בדיוק משום שכל כך מעט ממנו שרד. על בסיס שחזורים מפורטים של האקרופוליס העות׳מאנית, TimeLens מאפשרת לכם לעמוד על הסלע ולראות את הפרתנון כפי שהיה לאורך המאות העות׳מאניות, עם המסגד, הצריח והכול, משוחזר בדיוק במקום שבו עמד פעם.